אל מחנה-הריכוז בברגן בלזן
הגיעו כ-210 יהודים בעלי נתינות בריטית. הם הגיעו למחנה-הריכוז ברגן בלזן שבצפון
גרמניה בפברואר 1944 והוחזקו שם עד אוגוסט 1944 .הם זכו ליחס מועדף הודות
לנתינותם. ההעדפה באה לידי ביטוי בכך שהמשפחות בכל קבוצה נשארו יחד וכל קבוצה
שוכנה בצריף אחד, ללא דיירים נוספים. מצב זה היה מנוגד לנוהג
להפריד בין גברים לנשים ולערבב משלוחים שונים. הם גם נותרו בבגדיהם האזרחיים ולא
הולבשו בגדי אסירים. חלק מהם היו להם גם בגדים נוספים להחלפה ולכביסה. הם קיבלו
אמנם אותו מזון כיתר דירי המחנה, אך תזונתם הייתה משופרת יותר הודות לחבילות
שקיבלו מהצלב האדום וכללו קופסאות שימורים. סבתי זוכרת אפילו שבפסח הם קיבלו מצות
בחבילות של הצלב האדום.
היהודים מלוב השתתפו
במסדר הבוקר של כל אסירי המחנה, וסבתי זוכרת את מסדרי הבוקר הללו שבהם היו מפשיטים
את כולם אפילו שהיה קור עז. הגרמנים היו מכריחים את כולם לעשות התעמלות בוקר. היא
זוכרת שהגרמנים היו מכים את מי שלא התעמל והיה אפילו מקרה שבו איש מבוגר שלא יכול
היה לזוז והחיילים הגרמנים היכו אותו למוות. סבתי גם זוכרת שבמחנה הם ענדו את
הטלאי הצהוב.
 |
| מחנה ברגן-בלזן |
היהודים הלובים לא היו רגילים
לתנאי החורף האירופי ולא היו מצוידים להגנה מפניו. הם אף חשו עצמם מבודדים מאוד,
עקב מוצאם ושפתם.
סבתי שוחררה באוגוסט ,1944 מכיוון
שזה היה, לדבריה, חלק מתהליך החלפת שבויים. לאחר שנערך חיפוש על גופם ונלקחו מהם
כל הניירות שברשותם. הם שוכנו תחילה בכפר שהייה בידי הבריטים ואחרי כן החלו במסע
שנמשך עד סוף 1944 ובמהלכו שהו בין היתר בליסבון שם סבתי זוכרת שהם חגגו בר מצווה
בבית הכנסת של ליסבון לאח שלה, שהיה אמנם כבר גדול יותר. היא גם זוכרת שהם שכנו
בבתים רגילים. משם המשיכו למחנה אמריקאי בקזבלנקה ובאלג'יריה. הם התגוררו
בתנאים נוחים, זכו למזון משופר ויכלו לבלות בחינם במקומות הישוב הללו. בסוף 1944 שבו לטריפולי באונייה.
בין יהודי לוב עברו נתיני האויב
שבהם את הסבל הממושך ואולי גם הטראומטי ביותר. יהודים
אלה, אשר עד החלת חוקי הגזע היו מנכבדי הקהילה ובעלי זכויות-יתר רבות בעבר, נפגעו בראשונה בלוב עצמה ואחר כך
על-ידי עצם
הגירוש, במיוחד עקב השהייה במחנות אשר תנאי החיים בהם הלכו והחמירו. בשלב ראשון, בלוב עצמה, הוצאו הילדים ממערכת
החינוך, ובוגרים רבים מהם נכלאו במחנות-הסגר. גם אם תנאי המעצר לא היו חמורים, הרי
הייתה בכך פגיעה במעמד החברתי והכלכלי של אותם אנשים. כאשר
פונו בהתחלת 1942 נותר מרבית רכושם מאחור, ורבים לא מצאו לו זכר עם שובם .(כמו
משפחתה של סבתי).
 |
| צריף נשים במחנה בירקנאו |
 |
| מחנה בירקנאו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה